הלכה: כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי פָּסוּל כול'. עַל הַמָּמוֹן נֶחְשְׁדוּ וְעַל הַמָּמוֹן נִפְסְלוּ. לֹא נֶחְשְׁדוּ עַל הָעֲרָיוֹת. וְעֵידֵי נְפָשׁוֹת כְּעֵידֵי עֲרָיוֹת. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן כּוּתִים. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִּיטִּין. מֵעַתָּה אֲפִילוּ כוּתִי אֶחָד יִהְיֶה פָסוּל. אָמַר רִבִּי אָבִין. תִּיפְתָּר שֶׁחָתַם יִשְׂרָאֵל בַּסּוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. עֵדִים חוֹתְמִין זֶה שֶׁלֹּא כְנֶגֶד זֶה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין עֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִפְנֵי זֶה. אֲפִילוּ חָתַם כּוּתִי בַּסּוֹף כָּשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברם כמ''ד דאין עדי הגט חותמין אלא זה בפני זה אפי' חתם כותי לבסוף כשר. דאי לאו שהי' מכירו שהוא חבר לא היה חותם עמו ביחד. וגרסינן הכא הא דר' אילא ונעתק בספרי הדפוס בטעות ואח''כ גרסינן שטר שחתמו כו' ומילתא אחריתא היא:
אמר ר' יוסי. הא דבעינן שחתם הישראל בסוף אתייא כמ''ד עדי הגט חותמין זה שלא כנגד זה ופלוגתא היא לקמן כלומר אפילו שלא במעמד אחד שאין חבירו עומד כנגדו בשעת חתימתו והילכך דוקא כשהעד השני הוא ישראל הוא דכשר דאמרינן כשראה זה הישראל חתימת עד הראשון הכותי וחתם תחתיו ש''מ שמכירו שהוא חבר ולא חיישינן שמא הישראל חתם מתחילה למטה ושבק רווחא למאן דקשיש מיניה ואח''כ חתם הכותי למעלה הימנו שלא מדעתו להא לא חיישינן לר' יוסי משום דמסתמא עד הראשון היא החותם מתחילה בסמוך להשטר:
מעתה. אם טעמא לפי שאינם בקיאין אפי' כותי אחד יהי' פסול לגיטי נשים. תיפתר שחתם ישראל בסוף. אחר הכותי דאי לאו דהישראל ידע ביה דכותי חבר הוא ובקי בדיני גיטין לא הוי מחתים ליה מקמיה:
מעתה. אם לא נחשדו אפי' שניהן עדים כותים יכשרו ומתני' קתני עד כותי ומשני שנייא היא בשנים לפי שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ובדינם ולא משום חשדא:
ועדי נפשות כעדי עריות. שלא נחשדו על הנפשות והילכך לא פסלום חכמים לעדות נפשות:
גמ' על הממון נחשדו. הכותים ונפסלו לעדות בדבר שנחשדו אבל לא נחשדו על העריות והילכך בשאר שטרות עד כותי פסול ובגיטי נשים כשר:
משנה: 6b כָּל גֵּט שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵד כּוּתִי פָּסוּל חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים. מַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל לִכְפַר עוֹתְנַי גֵּט אִשָּׁה וְהָיוּ עֵידָיו עֵידֵי כוּתִים וְהִכְשִׁירוֹ. כָּל הַשְּׁטָרוֹת הָעוֹלִין בְּעַרְכָאוֹת שֶׁלַּגּוֹיִם אַף עַל פִּי שֶׁחוֹתְמֵיהֶן גּוֹיִם כְּשֵׁירִים חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים וְשִׁיחֲרוּרֵי עֲבָדִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כּוּלָּן כְּשֵׁירִין לֹא הוּזְכְּרוּ אֶלָּא בִזְמַן שֶׁנַּעֲשׂוּ בַהֶדְיוֹט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא הוזכרו. בבית המדרש לפסול אלא בזמן שנעשו בהדיוט ע''י הדיוטות שאינם דיינים ואין הלכה כר''ש:
העולין בערכאות. שלהן שהעידו העדים עדותן לפני השופט במקום מושב משפטיהם וידענו באותו השופט ובאותם עדים דלא מקבלי שוחדא כשירין ודוקא בשטרי הלואות ושטרי מקח וממכר שהעדים ראו בנתינת הממון ולא מרעי נפשייהו לאסהודי שקר' אבל שטרי הודאות וגטי נשים וכל דבר שהוא מעשה בית דין בערכאות שלהם הכל פסול דעדות' לאו כלום הוא:
מתני' כל גט שיש עליו עד כותי פסול. דחשידי אעדות שקר. חוץ מגיטי נשים. שאם יש עליו עד כותי אחד כשר כדמפרש בגמרא אבל שניהם כותים פוסל ת''ק אפי' בגיטי נשים ור''ג עשה מעשה והכשיר אפי' בשניהם כותים. והאידנא דגזרו על הכותים שיהיו כעכומ''ז לכל דבריהם לא שנא שאר שטרות ולא שנא גיטי נשים אפילו עד אחד כותי פסול:
כּוּתִים מִפְּנֵי מַה הֵן פְּסוּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם גֵּירִי אֲרָיוֹת. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ מִי שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר לְשׁוּם שָׁמַיִם וְחָזַר וְהִתְגַּייֵר לְשׁוּם שָׁמַיִם שֶׁמָּא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל יִשְׂרְאֵלִית הַוְולָד מַמְזֵר. וְהָאָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. גֵּירֵי צֶדֶק הֵן. עַל שֵׁם שֶׁהֵן מְייַבְּמִין אֶת הָאֲרוּסוֹת וּמוֹצִיאִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין מַמְזֵר בִּיבָמָה. עַל שֵׁם שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִּיטִּין. הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְשִׁיר בְּגִיטֵּיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַל שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ בָהֶם כֹּהֲנֵי בָמוֹת. וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְּצֹת הָעָם. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם וּמִן הַפְּסוּלִים שֶׁבָּעָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
על שנתערבו בהם כהני הבמות. כדכתיב שם ויעשו להם מקצותם כהני במות וכדדריש ר' אילא מן הקוצים והפסולים שבעם:
הא ר''ג מכשיר בגיטיהן. ולר''ג דקאמר במתניתין אפי' עדיו עדי כותים כשר אלמא דסבירא ליה דבקיאין בדקדוקי גיטין מדמכשיר אפילו בשניהם כותים ולדידיה מ''ט אסרום בקהל:
על שם שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. ויש שאירע ספק אשת איש ביה וסברי דאינו כלום ונשאת לאחר:
והא רבנן. ולרבנן דאמרי אין ממזר מיבמה כדאמרי' בפ''ק דיבמות מאי טעמא אסרום ומשום גירי אריות נמי ליכא למימר כדאקשינן לעיל:
על שם שהן מייבמין את הארוסו'. לבד ומוציאין את הנשואות ופוטרין אותן בלא חליצה כדמפרש התם דדרשי החוצה לאיש זר הך דיתבה חוצה והיא ארוסה לא תהיה לאיש זר אבל הנשואה דלא יתבה חוצה תהיה לאיש זר ור''ע לטעמיה דאמר יש ממזר מחייבי לאוין:
והאמר ר''ע גירי צדק הן. כלומר ולר''ע דסבירא ליה דגרי אמת הן כדאמר בבבלי עשרה יוחסין דף ע''ה ולדידיה מפני מה אסרום שהרי מתחילה ישראלים גמורים היו:
משום עכומ''ז ועבד. שמתחילה כשנטמעו בישראל נשאו להם בנות ישראל ור' יוחנן לטעמי' דסבר עכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכדקאמר רבי יוחנן בבבלי החולץ דף מ''ה:
וקשיא. על זה אילו מי שלא נתגייר מתחילה לשם שמים כו' שמא אין מקבלין אותו וכן הכותים דמה בכך שמתחילה לא לשם שמים נתגיירו אם הם עכשיו מחזיקין בדת:
משים גירי אריות. שלח נתגיירו מתחילה אלא מחמת פחד ויראה כדכתיב וישלח ה' בהם את האריות וגו' הרי הן כעכומ''ז גמורים לכל דבר:
כותים משום מה הן פסולין. לבא בקהל כדחשיב להו בריש עשרה יוחסין מפסולי קהל:
שְׁטָר שֶׁחוֹתָמוֹ בְאַרְבָּעָה עֵדִים וְנִמְצְאוּ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים כָּשֵׁר וְתִתְקַייֵם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. 7a אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִפְנֵי זֶה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. עֵדִים חוֹתְמִין זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. אֲפִילוּ חָתַם יִשְׂרָאֵל בַּסּוֹף פָּסוּל. וְיֵעָשֶׂה בְּהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא פָסוּל. לֵית יְכִיל. דְּקָאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. עֵדִים פְּסוּלִין אֵינָן נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לית יכיל. אין אתה יכול לפסלו מטעם זה משום דאנן תלינן שלא באו להכשירו לזה השער שמתחילה היו עדיו רחוקין מן הכתב ומלאהו בקרובין ובפסולין כדי שלא יוכל להזדייף וקי''ל מלאהו בקרובי' כשר:
ויעשה. זה השטר כהרחק עדות כשטר שעדיו מרוחקין ממנו ב' שיטין שהוא פסול וה''נ דהרי אלו הפסולין לאו כלום הן:
שער שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים פסולין או קרובים כשר. דאמרינן לכבוד או למילוי החלק חתמו ותתקיים עדות השטר נשאר:
ברם כמ''ד דחותמין אפי' זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל בסוף פסול. דס''ל לר' אילא דחיישינן דרווחא שבק האי ישראל למאן דקשיש מיניה ולא ידע שיחתמו אח''כ הכותי למעלה הימנו:
ר' אילא בשם רבי ייסא. פליג על ר' יוסי דאדרבא איפכא מסתברא דאתייא כמ''ד שאין העדים חותמין אלא זה בפני זה הוא דכשר כשהישראל לבסוף דליכא למיחש למידי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source